כשהייתי בשנות העשרה שלי הייתי חיית שינה. הייתי יכולה לישון 12 שעות. ולהתעורר בשעות נורמליות לבת נוער כמו אחת בצהרים או אפילו שתיים בצהרים.
כשהתגייסתי לצבא, בטבעיות נהייתי עוד יותר עייפה, כמו כל חייל וחיילת.
ואז, לאט לאט, (בקושי רב יש לציין) אחרי כמעט ארבע שנים אחרי השחרור הצלחתי לכוון את גופי ולהתעורר כמו אנשים בוגרים בשעות הבוקר המוקדמות, לתפקד הכי טוב בשעה עשר בבוקר וללכת לישון בשעות סבירות של 12 בלילה.
בימים אלו אני מנסה לא ליפול לשעות הנוראיות בהן אני עובדת.
ומגלה שזה לא פשוט.
העייפות מנצחת.
אבל לשמחתי, אני יכולה להעיד שאני מרגישה שאני כבר לא הבחורה ששונאת בקרים, למרות שתמיד קשה לי לקום, אבל ברגע שאני קמה אני מפוקסת ויותר מרוכזת משעות הערב.
כשהתגייסתי לצבא, בטבעיות נהייתי עוד יותר עייפה, כמו כל חייל וחיילת.
ואז, לאט לאט, (בקושי רב יש לציין) אחרי כמעט ארבע שנים אחרי השחרור הצלחתי לכוון את גופי ולהתעורר כמו אנשים בוגרים בשעות הבוקר המוקדמות, לתפקד הכי טוב בשעה עשר בבוקר וללכת לישון בשעות סבירות של 12 בלילה.
בימים אלו אני מנסה לא ליפול לשעות הנוראיות בהן אני עובדת.
ומגלה שזה לא פשוט.
העייפות מנצחת.
אבל לשמחתי, אני יכולה להעיד שאני מרגישה שאני כבר לא הבחורה ששונאת בקרים, למרות שתמיד קשה לי לקום, אבל ברגע שאני קמה אני מפוקסת ויותר מרוכזת משעות הערב.
אבל בסופו של דבר .. לא משנה באיזו שעה..
אני כל כך אוהבת את המיטה שלי.
זה ללא ספק אחד המקומות האהובים עליי ביותר :)
המשך יום מקסים
ענבל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה